בדף זה מובא סיפור מחקר הנזירות המדגיש את חשיבות הרגש החיובי והדחיסות הרעיונית לאריכות ימים צלולה. זהו מחקר אחד מיני רבים אשר הראו כי לרגשות חיוביים יש השלכות פסיכולוגיות ובריאותיות חשובות.

    ב- 1932 שתי נזירות בשנות העשרים לחייהן עמדו להישבע למנזר ולהיכנס לביה"ס לאחיות של נוטרה דאם, הן לא היו מוכרות באותה עת וגם לא אחר-כך. לא היו אז מכוני אבחון, או דרך מסודרת אחרת לאיסוף מידע אודותיהן ולכן כחלק מהליך הקבלה, כל מועמדת לנזירות התבקשה לכתוב ביוגרפיה קצרה של חייה.

    ההוראות היו: "כתבי בקצרה על חייך. תיאור זה לא צריך להכיל יותר ממאתיים עד שלוש-מאות מילים ויש לכותבו על נייר אחד. נא לכלול תאריך לידה, הורים, ארועים מעניינים ובולטים בילדות, בתי-ספר, השפעות שהובילו למנזר, חיים דתיים וארועים יוצאי-דופן."

    ססיליה כתבה: "אלוהים התחיל את חיי על-ידי הנחלת חסד שלא יסולא בפז… השנה האחרונה בה ביליתי כמועמדת הלומדת בנוטרה דאם היתה מאוד מאושרת. כעת אני מצפה בשמחה רבה להצטרף למנזר הקדוש של גבירתנו ולחיים של אחדות עם אהבה אלוהית."

    מרגריט כתבה: "נולדתי ב-26 לספטמבר, 1909, המבוגרת מבין 7 ילדים, 5 בנות ו-2 בנים… בשנת המועמדות שלי לימדתי כימיה ולטינית בשנה שניה, במכון של נוטרה דאם. בחסד אלוהים, אני מתכוונת לעשות כמיטב יכולתי למען המנזר, להפצת הדת ולמען התקדשותי האישית."

האם תוכלו לזהות הבדלים בכתיבתן ? (אשוב אליהן בהמשך)

    יחד עם ססילה ומרגריט נאספו באותה תקופה ביוגרפיות של עוד 178 מועמדות. הביוגרפיות האלו העלו אבק בארכיון המנזר עד שבסוף שנות התשעים חוקר בשם Snowdon ועוד שותפים, שמו ידם על ביוגרפיות אלו. הם התעניינו בשאלות הנוגעות בעיקר לגורמים המביאים לאריכות ימים.

Snowdonעם אחת הנזירות (צילום סטיב ליס*)

    למעשה זה רק חלק מהסיפור, כי החל מ- 1986 נאספו נתונים על 678 נזירות ממנזר זה. צריך להבין שיש יתרון עצום למחקר על אוכלוסיה זו בשל התנאים הזהים מבחינת אורח חייהן וסביבתן (אותו מזון, הרגלי חיים, אותו מספר תפילות, ערכים דומים… וכ"ו). המטרה היתה לזהות גורמים הקשורים לאלצהיימר. 90% מהאחיות אף הסכימו לנדב את מוחן לאחר מותן לצורך המחקר (!) וכך ב- 1991 גם המוח הראשון נותח.

הן אפילו תולות כביסה באותו מקום (*)

    Snowdon וחבריו זיהו מספר גורמים הקשורים לאלצהיימר ולאריכות ימים צלולה. שניים מהם נראים לי מאוד מעניינים כמטפלת וככותבת. אחד מהם נקרא דחיסות רעיונית idea intensity)) ולשני אקרא טעינות רגשית (emotional content, במכוון העדפתי את המונח טעינות על-פני תוכן).

    דחיסות רעיונית היא כמות הרעיונות המובעת ביחידות של 10 מילים. נמצא כי דחיסות רעיונית גבוהה בשנות העשרים קשורה עם יכולת קוגניטיבית שמורה לאחר כשישים (!) שנה. ולגבי טעינות רגשית… זוכרים את ססיליה ומרגריט ? ראו כמה הן שונות בהבעת רגש. ססיליה מביעה רגש מאוד חיובי ואילו מרגריט ממש חיוורת לידה.

    במאמר שהתפרסם ב-2001 באחד מכתבי העת היוקרתיים ביותר בתחום הפסיכולוגיה** התפרסמו התוצאות לגבי טעינות רגשית ואריכות ימים. הנתונים הראו כי קיים יחס הפוך בין תוכן רגשי חיובי בשנות ה-20 לבין תמותה בגילאי 75 עד 95. במילים אחרות, תוכן רגשי חיובי היה קשור באופן חיובי וחזק עם אריכות ימים, 60 שנה לאחר מכן.

    מחקר זה יפה בעיניי גם מהצד הסיפורי וגם מהצד המחקרי. ולמרות שניתן לבקר אותו מכל מיני בחינות מדעיות, יש בו לדעתי עדות לאמיתות פשוטות שלעיתים מאוד קשות לאישוש.

מקורות לעיון נוסף

* הצילומים היפיפיים של הנזירות נעשו ע"י צלם מגזין טיים, Steve Liss , מומלץ להציץ.

קטע וידאו על המחקר

** למי שרוצה לקרוא על המחקר מהמקור –  Positive Emotions in Early Life and Longevity: Findings from the Nun Study. Deborah D. Danner, David A. Snowdon, Wallace V. Friesen. Journal of Personality and Social Psychology 2001;80(5):804-813